אז כן – אפשר לעשות זאת!
אפשר ללכת "בעקבות הילד" ולחנך ברוח של דיאלוג, חופש (מחשבתי ופיזי) ועצמאות באופן ש...
- יענה לצרכים שלהם ויאפשר להם להיות שלווים בנפשם ומסופקים
- יאפשר חשיבה יצירתית שודאי לא תתרחש דרך איומים וכפייה
- יקדם מיומנויות ויכולות שיתנו להם סיפוק ותחושת הישג וזאת על פי דרכם - דרך החוויה והמשחק
אבל מי שמחפש פתרונות אינסטנט זה לא המקום..
כדי לפעול מתוך מקום אמיתי של הבנת הילד באמת, זה דורש מאיתנו לעצור !
לחזור אחורה להתחבר "לנסיך הקטן" שלנו, אותו "אני ילדי" הכולל את התשוקות שלנו אליו היינו כה מחוברים כילדים ולבחון מחדש למה היינו זקוקים כילדים מהורינו, מה גורם לנו לכעוס כל כך כשהילד מתנהג באופן מסויים ורק אז להבין את התנהגותו.
אני מאמינה שכל קושי הוא הזדמנות לצמיחה ולגדילה, הזדמנות לזניחה של דפוסים שלא מועילים, הזדמנות לקירבה ולפגישה ממקום אחר עם עצמנו ועם ילדנו
באופן שנבין מה מניע אותנו ואת הילדים שלנו לנהוג בדרך מסויימת
נרחיב את יכולת ההתבוננות העצמית והמודעות שלנו
נקשיב לעצמנו כך שהפתרון יבוא מאיתנו והשפה שנבחר בה תהא שלנו ולא תשען על מיתוסים ודעות קדומות בנושא הורות
באופן שנצליח להכיל רגשות של כעס וכאב של ילדינו
ובעיקר כך שנהפוך להורים בוגרים הפועלים באופן מודע ויצירתי ונהיה מרוצים מההורות שלנו